לעיתים יש ללכת רחוק כדי להגיע קרוב / נמרוד נוי
17/10/2009
במאמר זי אני פונה אל ציבור קוראיי ומבקש מהם לשמוע את דעתם על המאמצים הגדולים שאני משקיע בהבנת חולשותיה של המערכת הפוליטית בישראל ובהצגת אלטרנטיבה ממשית כנגדה. האם הדברים שאני כותב מתקבלים על דעתכם ונראים לכם מקצועיים ואיכותיים דיים??? ואם כך, מדוע עד היום לא הצלחתי להניע בדבריי אפילו 'עלה נידף בקצהו של ענף ערבה בודד על שפת הירדן'??? מדוע בכל האמור לחיינו הציבוריים והפוליטיים במדינה איננו מסוגלים לעשות את השינויים הנדרשים ולחולל את התמורות שכה חיוניות לנו??? תאמרו לי. דברו איתי. שילחו תגובות באינטרנט. כיתבו מאמרים ואף שוחחו עימי בטלפון. מאוד חשוב לי לשמוע את דעתכם בנידון. אולי לא הצלחתי להכיל את הכל ואני בטוח שיש דברים שאינני יודע כלל. מדוע לא הצלחתי להפיץ את דבריי כראוי ולחולל כאן איזה אפקט פרפר ראשוני שיתחיל להניע את הדברים??? מדוע איש מכל חברי קדימה לא הצטרף עד היום אל הדגל שהרמתי??? וככה וככה וככה.
אחד הדברים שלכדו בחוזקה את תשומת ליבי - כשהצטרפתי לקדימה ולראשונה בחיי נהפכתי לפעיל מן השורה במפלגה כלשהי בישראל, והתחלתי בפעילות ישירה ומשמעותית בה - היה, שנכנסתי למקום שלא שואלים בו שאלות. מן היכל קודש שכזה שהכל בו מובן מאליו, אין צורך לתת את הדעת לדברים והכל מסתדר מעצמו. חמור מכך. המפלגות בישראל אפילו אינן מכירות בעצמן כארגונים לכל עניין ודבר, אשר להם גבולות ברורים והגדרות מושכלות כיצד לפעול. לקח לי קצת זמן להבין שאם רוצים לעשות משהו משמעותי בפוליטיקה יש להתחיל בחריש עמוק. יש ללכת אל יסודות הדברים. יש ללכת רחוק.
בישראל ד'היום המערכת הפוליטית, על סמלה בניין הכנסת, מהווה מצודה של שמרנות וארכאיות בלב החברה הישראלית, המייצרת לה ולמדינה הפסדים עצומים, שהם כבר מזמן בעלי משמעות אסטרטגית לאומית מן הדרגה הראשונה. קיים במדינה דיסוננס מאוד חריף בין אופן התנהלותן השלילית של המפלגות בישראל והמערכת הפוליטית כולה לשאר מערכות חיינו. כשהתחלתי לעבד את החומרים שאספתי ולכתוב את הדברים הסתבר לי עד מהרה, שאם אנו רוצים להגיע קרוב עלינו ללכת רחוק. דהיינו, אין קיצורי דרך וכדי להתמודד בהצלחה עם בעיות השעה המעסיקות אותנו, ואף להכין את עצמנו נכונה לעתידים אפשריים המתדפקים על שערי חיינו, חובה אלינו להתחיל לעבוד על פי סטנדרטים מקצועיים מקובלים בעולם, שיאפשרו לנו להתמודד באופן מושכל עם הבעיות. בעיקר לתת תשובה הולמת לצורך האקוטי שלנו בהתאמת מערכותינו הציבוריות למציאות המשתנה. חובה עלינו לחולל שינויים יסודיים.
ככל שהזמן חלף ותצפיותיי בשטח התרחבו ועמקו נתגלתה לעיני מציאות הזויה של ממש. אדמה חרוכה. שדות שדופים. הזנחה של שנים רבות. גם בהבטים ה'קשים' של המערכת הפוליטית והארגון המפלגתי וגם בהבטיהם ה'רכים': העדר תהליכי עבודה וקבלת החלטות מושכלים וסדורים; העדר מקצוענות ובמיוחד העדר בתעוזת הרוח; מערכות ישנות ומיושנות עד להחריד; מרחק עצום בינן לבין האתגרים שעליהם להתמודד והסביבה המשתנה בקצב הולך וגובר; ערכים ארגוניים מיושנים ולא רלוונטיים; מציאות בה הפוליטיקאים אינם נושאים באחריות למעשיהם ולמחדליהם, כשבכל מקום אחר כבר מזמן היו נשלחים לבתיהם או אף עומדים על כך לדין.
אנו מרבים לעסוק בארצנו בעניין השחיתות המתרגשת עלינו. ככך, חשוב עד מאוד שנבין, שהאופן הכושל הזה וחסר האחריות בו מתנהלים חיינו הציבוריים, ובראשם המערכת הפוליטית בישראל, הוא המקור הראשוני לאותה שחיתות. הוא יסוד היסודות שלה. עו"ד והמשפטן פרופסור יוסף גרוס - מומחה לחוק החברות ולעניין הממשל התאגידי - קובע, באשר לחבותם של נושאי המשרה הבכירה בארגון הציבורי-כלכלי, כי המחוקק איננו מסתפק עוד בשיקול דעתם הסביר כנדרש מהם כאנשים רגילים, והוא מדגיש את מחויבותם לשיקול דעת מקצועי ברמה גבוהה. כשמדובר במערכת הפוליטית ובקיום חיים פוליטיים אמיתיים ואיכותיים במדינה, אנו סובלים מהעדר מוחלט של נשיאה באחריות ושיקול דעת מקצועי מצד הפוליטיקאים. כאן מתחילה השחיתות. זהו צור מחצבתה.
אני מאוד משתדל במאמריי להתנסח באופן ברור, ואני מקדיש תשומת לב רבה להמשגה איכותית של הדברים כך שיהיו נהירים לכל. המתודולוגיה המנחה אותי מוגדרת בשפה המקצועית 'עיסוק בעיון ובהגות מכווני עשייה'. אין מדובר בתיאוריה לשמה. הכל מכוון לעשייה. אני יכול לומר כאן שעד היום נרשמו הרבה עשרות אלפי כניסות למאמריי השונים שהתפרסמו באתר החברים של קדימה, 'יאללה קדימה', ובאתרים הארציים 'מאמרים ו- 'רידר'. חלק מן המאמרים הרבים שפרסמתי נלקחו לאתרים נוספים והופצו ברחבי המדינה ואף הופנו לידיעת ישראלים השוהים בחו"ל.
אני מודע לכך שלקחתי על עצמי שליחות קשה ומורכבת. אני מרגיש שאני זוכה להערכה רבה בקרב הקוראים ונדמה לי שמבינים את דבריי. מאידך עד לרגע זה לא הצלחתי לחולל כל תמורה בקדימה, אפילו מזערית. הפוליטיקאים מתעלמים כליל מדבריי וזה ברור מדוע. והשטח הקדימאי מגלה רפיסות והתבטלות עצמית שאינם מאפשרים לו לקום ולעשות מעשה אוטונומי משל עצמו ללא תלות בפוליטיקאים. ביקשתי להפגש עם פורומים שונים במפלגה ולהציג בפניהם את רעיונותיי ולנהל שיח משתתפים בנדון ואף גורם במפלגה, רשמי ולא רשמי, היה נכון לעשות כן. אחת משתיים, או שאני אינני עושה את מלאכתי כראוי או שמתקיימת לה איזו חולשה דורית המונעת מן הציבור במדינה כולה והחברים בקדימה לעשות מעשה משמעותי כלשהו בנוגע לשיפור חיינו הציבוריים במדינה.
אומרים לי, אתה כותב שלילית כל הזמן וזה לא טוב. אומרים לי, אנחנו מאמינים רק בצעדים קטנים. אני מדבר עם אנשים על הצורך בקביעת גבולות המגדירים היטב את המערכת הפוליטית והם משיבים לי כי יש לקבוע את גבולות מדינת ישראל. אני מדבר על כך שאם נתנהל נכון נדע גם לתת תשובות איכותיות לאתגרי חיינו כאן ומשיבים לי, כי יש לעשות תוכנית גדולה לישראל נוסח 2020. מכל הדברים האלה אני למד שהחריש העמוק שהחלתי בו רק החל ואכן יש ללכת רחוק כדי להגיע קרוב.
אינני כותב שלילית אלא מביע ביקורת מקצועית. צעדים קטנים טובים למערכות המתנהלות באופן כללי היטב ואילו במערכות כושלות יש לחולל שינויים מן היסוד. אין דרך אחרת. בשפה המקצועית קוראים לזה, למשל, 'הרס יוצר' או 'הבנייה מחדש'. תוכניות גדולות למדינת ישראל יש לנו למכביר. הבעיה שלנו היא היכולת לממשם. וככך, לא תוכניות חסרות לנו אלא מערכות ציבוריות ומערכת פוליטית המתנהלות כראוי. ואשר לגבולות המדינה זה אכן דבר חשוב ביותר אך עינייננו כאן הוא המערכת הפוליטית בישראל ודרכי התנהלותה. בדיון מושכל ומקצועי אנו נדרשים לדעת לעשות את ההבחנות הנדרשות בין סוגי טיפול שונים בבעיות ולא לערבב שימחה בשימחה.
